בפסח האחרון ניתן לומר שבילינו במשפחתיות רבה את כל הזמן לפני, תוך כדי ואחרי החגים.
אבל הפוסט הזה יתמקד כולו ברגע הקצר הזה של לפני החגים, זה הרגע שבו יצאנו לסופ"ש משפחתי וחגיגי לכבוד יום הולדתו של
שגיא. אחרי שבוע ארוך ואינטנסיבי של אריזת מתנות לידה (עוד מתנה ללידה ועוד אחת,
יכולתי להשבע שהן לא ייגמרו באותו השבוע...), החלטתי שעכשיו זה זמן ממש טוב
לפינוק.
 |
| האריזות בעיצומן |
התכנון המקורי היה להתפנק בזוג, אך כיוון שאף אחד מהצדדים הרלוונטיים לא
היה מוכן לקבל אליו באותו סופ"ש ספציפי שני זאטוטים חמודים (אך בה בעת
תזזיתיים ותובעניים עד מאוד...), החלטנו לצרף אותם לחגיגה. היעד הנבחר היה כליל, זה זמן רב שמגיעות אלי שמועות על המקום הפסטורלי
הזה ובדרך אליו עדיין לא הבנתי שאנחנו הולכים להגיע לסוג של גן עדן על פני האדמה.
 |
| לטיול (בכליל) יצאנו |
הגענו לבקתה בהר של האירוח של סמדר, חנינו ליד הבקתה ולא האמנו שישנם עוד מקומות כאלו בעולם (שלא נדבר על
בארץ...). מסביב היה שקט אמיתי של בקתה מבודדת והרעש היחיד שנשמע היה של המייה
וזמזום של חרקי שדה שיכורים מפריחה מבושמת של אביב., גם אנחנו נעצרנו לשאוף עמוק
עמוק את כל הריחות. מה יש בשילוב הזה של ריח צוף עסיסי של פריחה וזמזום דבורים שגורם לנו
לעצור?
יהונתן גפן כתב פעם שהריח הוא מורה הזכרון ואין אחת שמסכימה יותר ממני
להגדרה המדויקת הזו. האביב חוזר בכל שנה ומביא איתו אלינו ריחות וזכרונות שנטמעו
אצלנו. אצלי המנגנון הזה מתחיל לעבוד כשאני מריחה את הפריחה הלבנה של התפוז... בכל
שנה מחדש, אני חוזרת אל הזכרון שבו יד ביד עם אמא אני הולכת לטיול ונעצרת להריח את הפריחה
הלבנה והמתוקה שעושה לי נעים בלב.
נכנסנו אל הבקתה שלווים ומחויכים...
 |
| נכנסים להציץ בתוך הבקתה... |
בתזמון מושלם עם גשם אביב שהחל
לרדת ורחץ את כל הירוק מסביב, מעיר את הריחות שנכבשו באדמה ומלווה בקשת מרהיבה
וענקית שהופיעה במיוחד בשבילנו במרפסת. רגע נדיר נדיר. ממש לא להאמין.
 |
| קבלת פנים מרהיבה במרפסת שצופה לואדי |
בזמן שהילדים שיחקו טרזן על הערסל במרפסת אנחנו פתחנו בקבוק יין,
התכסינו בשמיכה והתיישבנו על הספה מול הנוף.
 |
| על הערסל שהפך לנדנדה |
יש כיף גדול ברגעים האלו של המשפחה...
 |
| זה מה שנקרא קוולטי טיים |
בהמשך לארוחות הבוקר העשויות לעילא וטעימות בצורה לא חוקית היתה גם
בריכת דגים אחת ולול תרנגולים קטן וביתי שאליהם הילדים התעקשו ללכת לבד וסיפקו לי
ולשגיא רגעים קסומים של שקט אמיתי.
 |
| יאמי של ארוחת בוקר, עם שוקו והכל... |
לסיכום, כליל
סומנה על ידנו כאחד המקומות השווים ביותר לחופשה וזה שמעורר ביותר את קנאתם של אלו
שגרים במרכז הארץ (נו,המסכנים האלו עם הפקקים והזיהום...)
 |
| עוד לקוח מרוצה בצימר של סמדר |
וכשהגדולה שאלה אם אפשר
לעבור לגור בצימר, בהחלט שקלנו את זה לחיוב...לכמה רגעים.
