קבלו עדכון בדואר בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן

יום חמישי, 24 במאי 2012

יום הולדת שמח, פרידה עצובה ומוצר חדש וחגיגי

ביום שישי האחרון נולד איתי והפתיע את כולנו כי חיכינו שיגיע רק בערב שבועות. לפני שנולד חשבנו מה ישמח במיוחד ילד של שבועות, לבן כזה, חגיגי כזה...ומה שקרה זה שהתבשל לכבודו מוצר חדש במהדורה מיוחדת. יומן הזכרונות הגדול שלנו עטה חג ולבש לבן.
 ליומן הוספנו מארז בד שישמור עליו עם שם הילד.
חגיגי אמרנו כבר? את ההורים של איתי הקטן פגשנו במחלקת יולדות עייפים מאוד אך מאוד מאוד מרוצים מן ההפתעה שהכנו להם וכבר הספיקו לכתוב לאיתי הקטן את סיפור הלידה המרגש...
בשנים האחרונות התגלה לי שיום הולדת אמנם יש רק פעם בשנה אבל כשזה מגיע לילדים החגיגות הן משולשות. הכל מתחיל מהפקת אירוע למשפחה, ממשיך לאירועי חגיגות בגן עם החברים ומסתיים באירוע המסכם: חגיגת יום הולדת בבית עם כל המשפחה וכל החברים. השנה היתה לבכורה יום הולדת חמש, מה שאומר שדורה היא אאוט ונסיכות דיסני הן אין.
עוגה אחת לוותה בנסיכות דיסני שהפכו לסוכריות מבצק סוכר ובעוגה אחרת רקדו הנסיכות וואלס נסיכותי באולם נשפים מרופד שוקולד, סוכריות ולבבות. החיים בגיל חמש....איזו מתיקות, יהלי היתה בעננים.
בין לבין היו עוד כמה אירועים חגיגיים. בשדה ליד הבית קצרו את החיטה הזהובה והיפה שהבשילה בשמש הנעימה של האביב.
הילדים התאספו לשזור את הזרים לטקס יום הזכרון ליד האנדרטה, כמו בכל שנה. אנחנו החדשים במושב, נועה היא המושבניקית הותיקה. בזכרונות הילדות שלה היא שוזרת את הפרחים יחד עם חברים, עכשיו היא מביאה לכאן את עמית ועומר הקטנות.
אנחנו מתיישבות על הדשא ושוזרות זר זכרון לחיילים בעזרת ידיים קטנות שגוזרות ומשחילות. בערב כשנשכיב את הילדים, יניחו את הזר על האנדרטה ועצב אמיתי ירד על המושב. אני מכסה את יהלי ואת רם, מנשקת וכבר מתחילה להתגעגע לנועה. אחר כך אני מתיישבת וכותבת מכתב פרידה, שבועיים אחר כך, במטוס לארצות הברית, נועה תקרא אותו.
ביום שבת שסגר את אירועי יום העצמאות ארגנו עפיפוניאדה גדולה וצבעונית על השלפים הטריים בשדה שזה עתה נקצר.

עשרות עפיפוני כחול-לבן עופפו בשמי המושב.
ובשעה שאני ושגיא ניסינו (ללא הצלחה) רצים ומיוזעים להפריח עפיפון לשמיים, הילדים התמקדו בסיפוקים מיידים יותר (קרטיבים וצמר גפן מתוק).
נדב נרדם על אמא מיכל, התפנקות אחרונה ובלעדית על אמא לפני שתגיע האחות הקטנה.
וביום ראשון השבוע נפרדנו מנועה ומהמשפחה. איזה כיף, שנתיים של ארצות הברית, הפסקה מהחיים, פסק זמן מעבודה. המון אפשרויות נפתחות מול אלו שנסגרו. נועה יקרה, שיהיה לכם רילוקיישן מופלא. אנחנו מחכים לכם כאן ולא זזים עד שתחזרו אלינו למושב...
בי בי עומר, תשמרי על אמא ואבא באמריקה!