אף פעם לא התחברתי לחג החנוכה. חג של אמצע החורף, מה שאומר שכל בילוי או יציאה מהבית יהיו כרוכים בהתחככות מאסיבית בהמונים, קור, רוח וגשם מלווים אותך לכל מקום ולסיום מאכלים עתירי שמן שאי אפשר לסרב להם.
השנה אני אפילו לא טועמת את הסופגניות, אני מבטיחה לעצמי בשעה שהסופגניות הראשונות מפציעות להם בקונדיטוריות.
טוב, נו, אני אטעם אחת למען רוח החג...אני משתכנעת בעת מסיבת החנוכה הראשונה שמגיעה ואז מגיע שלב הייאוש שבו נפסקת ספירת הקלוריות ורגשות אשם נדחקים הצידה ומחכים עד שיעבור זעם.
אך השנה בניגוד לשנים קודמות היה לנו חג חנוכה אמיתי שנחגג ברוב טקס עם הילדים, עם הדלקת נרות ושירה נמרצת. חג שמח ומואר בהחלט ובאמצעו אפילו קיבלנו מתנה בצורת מטמון שהוטמן, ממש כמו פך השמן, בבוידעם בדירת ההורים של שגיא, וחיכה לרגע של חסד שבו ייזכרו בו ויחפשו אחריו.
כל זכרונות הילדות הפליימובילים של שגיא הוצפנו בבטחה בתוך קופסת אבקת כביסה ענקית, נחתמו בסלוטייפ חום והועלו אחר כבוד לבויידעם. וכל זה קרה מזמן. יותר משני עשורים חיכתה הקופסא ולפני שבוע בערך לאחר חודשים של העלאת זכרונות ילדות רחוקים וקסומים שכללו שלל מלחמות אינדיאנים בקאובויז, מזחלות שלג ערוכות לקרב וחללית שהביאה יצורים מכוכבים מרוחקים (בכל זאת, מדובר כאן בשני אחים-בנים ששיחקו יחדיו) נזכרנו בכל הסיפורים שסופרו על הקופסא החבויה והוצאנו אותה ברוב טקס מהמחבוא. ההתרגשות היתה גדולה. לאחר שטיפה קלה באמבטיה התחלנו לספור את השלל יחד עם הילדים ולהעלות זכרונות מימי המשחקים האינסופיים.
שעות על גבי שעות של הרפתקאות דמיון משולהבות ויפות יצאו מן הקופסא וכמעט כולם היו שם, בתוך פך הפליימוביל.
חלק מהפריטים נשמרו כחדשים וחלקם נמצאו שבורים (מן הסתם לאחר אחת המלחמות הרבות שידעו שחקני הפליימוביל המסכנים). החללית המיתולוגית לא נמצאה. כנראה נשברה ונזרקה לפני שנסגרה הקופסה.
תיבת האוצר של הפיראטים נפתחה בזהירות ובתוכה התגלה האוצר בשלמותו כולל מטבעות הזהב הקטנים.
חווית הפריקה, סידור והלבשת כל שחקני הפליימוביל היתה ארוכה ונעימה ונסכה אור אמיתי על פניו של שגיא ועל פניהם של הילדים שצפויות להן עוד שעות משחק ארוכות ורבות חסד. נס אמיתי של חנוכה קרה לנו, זכינו לחזור לרגע למחוזות הרחוקים ולשעות היפות של ילדותנו.
ולסיום החג המוצלח: זוהי תזכורת אחרונה להורים בעלי היומן הגדול של זכרונות ילדות: זהו הזמן להדביק לילדיכם את מדבקת החנוכה הראשון ולא לשכוח לרשום תאריך... אחרת איך תזכרו?...
השנה אני אפילו לא טועמת את הסופגניות, אני מבטיחה לעצמי בשעה שהסופגניות הראשונות מפציעות להם בקונדיטוריות.
טוב, נו, אני אטעם אחת למען רוח החג...אני משתכנעת בעת מסיבת החנוכה הראשונה שמגיעה ואז מגיע שלב הייאוש שבו נפסקת ספירת הקלוריות ורגשות אשם נדחקים הצידה ומחכים עד שיעבור זעם.
כל זכרונות הילדות הפליימובילים של שגיא הוצפנו בבטחה בתוך קופסת אבקת כביסה ענקית, נחתמו בסלוטייפ חום והועלו אחר כבוד לבויידעם. וכל זה קרה מזמן. יותר משני עשורים חיכתה הקופסא ולפני שבוע בערך לאחר חודשים של העלאת זכרונות ילדות רחוקים וקסומים שכללו שלל מלחמות אינדיאנים בקאובויז, מזחלות שלג ערוכות לקרב וחללית שהביאה יצורים מכוכבים מרוחקים (בכל זאת, מדובר כאן בשני אחים-בנים ששיחקו יחדיו) נזכרנו בכל הסיפורים שסופרו על הקופסא החבויה והוצאנו אותה ברוב טקס מהמחבוא. ההתרגשות היתה גדולה. לאחר שטיפה קלה באמבטיה התחלנו לספור את השלל יחד עם הילדים ולהעלות זכרונות מימי המשחקים האינסופיים.
