ימים טובים הגיעו אלינו, עם רוח נעימה וריח של בישולים ומשפחה. השיחות סביב השולחן בארוחה עם המשפחה המורחבת, בני הדודים הקטנטנים חוברים לגדולים יותר ומתחילים להשתולל והגדולים מתעדכנים מה נשמע ומה חדש, מרשים לעצמנו להתרווח עם הקפה והעוגה של סוף הארוחה, ומעלים זכרונות, איך היה פעם כשהיינו קטנים, ומה סבתא היתה אומרת על...
כן, מסתבר שאלו הזכרונות שיוצרים את המארג הסבוך והמופלא הזה שנקרא משפחה.
עכשיו כשהרוח הביאה עמה את בשורת החופש לגלעד אנו מרשים לעצמנו להרגע ולצחוק ולהתמלא ברוגע ותקווה שיש מישהו שדואג לילדים שלנו, כלומר לילדים שהיו כאן לפני רגע ומיד הפכו להיות חיילים ונראה שאפילו הם לא שמו לב.
הילדים שלנו ושל השכנים חגים מסביבנו על האופניים, הלוך חזור, משולהבים ונרגשים מהחופש האינסופי שמזמנים להם הכבישים הריקים. רוכבים לבית הכנסת שנמצא בכניסה למושב ומיד בחזרה להרחבה, אנחנו צועדים לידם.
הקטן עם הבימבה והגדולה עם האופניים הסגולים עם גלגלי עזר. וזו הרוטינה: מתחילים לאט ובעדינות, תופסים טיפה בטחון, עוברים לדווש במהירות, נופלים, בכי תמרורים, בקרת נזקים, פלסטר וחוזר חלילה.
בשקט של הערב נעים ללכת, בשמש של הבוקר קצת פחות, אבל אין זמן ואין עם מי לדבר, חייבים לנצל כל רגע לדווש. ואז נגמר החג בציפיה דרוכה מול בית הכנסת לתרועת השופר ומיד חזרה לשיגרה, כולם חוזרים הביתה.
אחרי החג הולכים לנועה לעשות עם עמית ומאי קישוטים לסוכה. הבנות יושבות, גוזרות ומדביקות, מראה מראה שעל הקיר, של מי השרשרת הכי ארוכה בעיר?
ורק אחרי שיש שרשרת אימתנית שחוברה לה יחדיו מכל השרשראות של כולן ומאיימת לכסות את כל הרצפה בסלון, הן נכנעות ועוברות לפינת הטלוויזיה.
אני ונועה עם קפה של סוף היום, רק שימשכו להם הימים הנעימים והפשוטים האלו.
ובהמשך לפוסט הקודם: זו איגרת ראש השנה שקיבלו מאיתנו הסבים והסבתות, היא נגזרה, הודבקה על רקע הולם ונשלחה בתוך גלוית דואר ממוגנטת שניה לפני שהחג התחיל ואפילו הצליחה להגיע בזמן למקרר של סבתא וסבא שהתקשרו בהתרגשות, כמעט זהה להתרגשות של הילדים ששלשלו אותן לתיבת הדואר.
כן, מסתבר שאלו הזכרונות שיוצרים את המארג הסבוך והמופלא הזה שנקרא משפחה.
הילדים שלנו ושל השכנים חגים מסביבנו על האופניים, הלוך חזור, משולהבים ונרגשים מהחופש האינסופי שמזמנים להם הכבישים הריקים. רוכבים לבית הכנסת שנמצא בכניסה למושב ומיד בחזרה להרחבה, אנחנו צועדים לידם.
בשקט של הערב נעים ללכת, בשמש של הבוקר קצת פחות, אבל אין זמן ואין עם מי לדבר, חייבים לנצל כל רגע לדווש. ואז נגמר החג בציפיה דרוכה מול בית הכנסת לתרועת השופר ומיד חזרה לשיגרה, כולם חוזרים הביתה.
ובהמשך לפוסט הקודם: זו איגרת ראש השנה שקיבלו מאיתנו הסבים והסבתות, היא נגזרה, הודבקה על רקע הולם ונשלחה בתוך גלוית דואר ממוגנטת שניה לפני שהחג התחיל ואפילו הצליחה להגיע בזמן למקרר של סבתא וסבא שהתקשרו בהתרגשות, כמעט זהה להתרגשות של הילדים ששלשלו אותן לתיבת הדואר.
