יום רביעי, 15 בפברואר 2012

אני ילד ירוק

תפוח אדום ועסיסי לצד שלוש תאנים שלידם שני עיגולי אננס מיובשים ושישה משמשים בכתום עז בתוך צלחת פלסטיק חד פעמית מחכים בסבלנות שילדה בת חמש תסיים להשתמש בהם כדוגמני טבע דומם. לצדם מחכה אמא אחת חסרת סבלנות וממתינה עד שפיקאסו הצעירה תסיים לצייר ותואיל לצאת מהבית , אם אפשר לכיוון הגן.
משמשים לא לזוז בבקשה פיקאסו בסביבה
טו בשב"ט הגיע. חג לאילנות ולילדים. חג הנחגג בגנים ברוב טקס, מתרומם טיפה לכיוון בית הספר היסודי, מתחיל להיעלם בתיכון ואז נעלמות עקבותיו לשנים רבות. ברוב שנותי הבוגרות החג התמים והרענן הזה פשוט התפוגג ונבלע לצד חגים עם קצת יותר יחסי ציבור כמו יום המשפחה והוולנטיין דיי. ואז באופן מפתיע יום אחד הוא חוזר. הוא חוזר עם הילדים ועם כל הפירות היבשים והעציצים הקטנים והמתוקים שמגיעים הביתה. שב לביתנו בכל חורף עם האג'נדה הירוקה והכנה הזו שהוא מביא עמו, והריח האמיתי של הטבע. הוא לא דורש מאיתנו לטרוח על ארוחת חג או להתלבש באופן חגיגי ושונה אפילו לא לקנות מתנות לכל העולם. ואיזה כיף שהוא חוזר אלינו הישר מילדותנו הרחוקה להזכיר לנו עד כמה ילדינו יכולים להנות מן הכנות והפשטות המבורכת הזו.
ט"ו בשבט במיטבו - שזיף, משמש, אננס, עץ ולב ירוק
אז בסוף יצירת המופת הושלמה, המשמשים והאננסים הונצחו והציור נחתם והוקדש לענבל הגננת. ועכשיו...לגן, לחגוג סדר ט"ו בשבט אבל בדרך אי אפשר שלא לעצור ליד השקדיות הפורחות. לנסות לטפס ולגעת. אני מתרוצצת מסביב ומנסה לצלם כמה שיותר תמונות, לתפוס את הרגע, על הדרך אני מטרידה את הקטנים המאושרים בפיקוח קפדני על גובה הטיפוס ואזהרות קולניות מפני נחילי הדבורים שעטים על העץ. גם הדבורים משתוקקות לגעת ולאסוף צוף מן הפלא הורוד הזה.
הפריחה במלוא תפארתה
רמצ'וק הקטן מריח את השקדיה
בסיומו של יום אני מגיעה לאסוף את הילדים מהגן. הם לוקחים אותי לחצר בהתרגשות רבה. בואי תראי אמא, אני נגררת אחריהם ואז מתגלה לי מראה מתוק. היום נתנו מתנות לעץ הם אומרים לי. עצם המחווה הפשוטה הזו גורמת לי לעלוץ מבפנים. מתנות מתחת לעץ, כמו כריסמס אבל הפוך. כמה פשוט ככה גאוני.
סנטה קלאוס הגיע חג לאילנות
 ולסיום החג סדר ט"ו בשבט בסגנון חופשי על השטיח אצל סבא וסבתא. קוביות של משחק ג'נגה שימשו כמתאבנים .למנה עיקרית הוגשו תפוז, תפוח ולימון ומה לקינוח? שוקולד כמובן, כאן לא היו ויתורים.
זה מה שנקרא מעוררי תאבון
לסיכום, ט"ו בשבט מבחינתי הוא חג שעשה קאמבק לחיינו ובגדול וביחד עם המגמה הירוקה שמתחזקת מסביבנו אני צופה לו עתיד מזהיר. מבחינתי אפשר להוסיף את מדבקת "שתלתי עץ ראשון" לציר הזמן רגעים ראשונים שלי...
השלב הבא - חיוך ראשון ועץ ראשון בכפיפה אחת